ברכות לאסתר, שמחת חיים ויצירה פורה מתוך השמחה הזו. מה האיר אותי בעקבות קריאת שיריה של אסתר: עפיפון, בגדי חופש, בסתר עליון, פני העולם. מה ריגש בארבעת השירים של אסתר? הלא אנו חיים בעולם דואלי של חילונים ודתיים כאילו הם שני עולמות שונים. שבו חילונים ריקים ומתלבטים ודתיים שדרכם ישרה ותמימה והנה באה אסתר ומראה לא היא. התימהון, השאלה, הקושי והמצוקה נוכח חוסר הסדר בעולם, קיימים גם בעולמו של דתי. היא שוברת סטריאוטיפ בין חילוני לדתי. חוסר הסדר בעולם ויש לכך ערך נוסף חשוב בתוך הספר. היא מערבבת את היוצרות, חילונים יכולים להיות מאוד רליגיוזים ואנשים דתיים יכולים להיות מאוד מתלבטים ולא תמימי דרך בכלל.
הדבר השני שצד את עיניי בתור חובבת אלתרמן זה האוקסימורון. אוקסימורון אלתרמני הינו ארוך כמו, "פגישה לאין קץ". אסתר מצמצמת כמו בחוקי המתימטיקה את האוקסימורון האלתרמני למילה אחת שזה עוד לא ראיתי, האוקסימורון הקאפחי מקופל במילה "עפיפון". וכל זאת למה? עפיפון הוא סמל של חופש שט למעלה ורואה העולם מגבוה. אבל הוא לא בדיוק סמל החופש כי היד מחזיקה בחוט ושולטת בעפיפון. אשליה של עפיפון כחופש למראית עין. עם כל הרצון לעוף גבוה אנו מרותקים לחוקי החברה, המדינה והמשפחה... כמו כן ראינו בשירי אסתר ניסיון להשתמש בטרמינולוגיה דתית ולהעניק לה משמעויות חדשות.

ד"ר ציפי לוין בירון

תודה על עוד ספר מופלא. כשקוראים את השירים בספר בפעם הראשונה, קשה מאוד לעשות הפסקה, הנפש מבקשת לעבור לשיר הבא, משל היה זה ספר מתח שהעלילה ממגנטת את הקורא. אולם, מיד לאחר מכן מרגישים דחף להאיט את קצב הקריאה. מתגבר הצורך לעצור, להשתהות, לתת לראש לעבד כל שורה, כל משפט. אסתר הוכיחה בספריה הקודמים את עושר שפתה, את אהבתה לבריאה ולעולם הטבע הסובב אותנו. בספר 'מטוטלת' מתגלה לקורא עומק מחשבתה, נִכֶּרֶת היריעה הרחבה עליה יושבים וממנה נשאבים הרעיונות וההגיגים.
הספר 'מטוטלת', הוא מעין שמיכת טלאים – רקמה אנושית, משובצת בשברי חוויות ומשקעים רגשיים. התחושה הזאת כי ללב יש בטן, היא חדשה, זה צירוף של הביולגיה ממנה למדנו כי ללב חדרים, כפי שלמדנו "נֵר ה' נִשְׁמַת אָדָם חֹפֵשׂ כָּל חַדְרֵי בָטֶן" משלי כ, פסוק כ"ז. נשמת האדם משמשת נר לאל, לחשׂוף ולבדוק את חדרי בטנו. המשוררת מחברת בין התפיסה במסורת ישראל, שהלב הוא בדרך כלל מקום מושב השכל והמחשבה, לבין הבטן שבה יושב מוסר האדם. לשיטתה, התורה עוסקת בערכים ובעקרונות מוסריים שעל פיהם יכול אדם לבחור לשנות את שניתן לשנות. ד"ר אסתר קאפח כהרגלה גם בספר מטוטלת מְתַבֶּלֶת לקוראים את צרות ההווה, בעסיס יצירתה המופלאה. בשיריה אין צבירת רעיונות, אלא בריאה של רעיונות חדשים משיר לשיר. שוב ושוב היא מְסִבָּה את תשומת לב הקורא לכך, שהחיים הם 'מסע' והאחריות על הדרך בידיו, במסע שלה היא קובעת את מהות המסה...

ד"ר רחל ידיד

אין ראוי מהכותרת: "מטוטלת" בימים אלה, בהם אנו חווים טלטלה שטרם נראתה כמותה במדינתנו מאז הקמתה. האירועים הללו מותירים אותך חסר אויר, נע בין ייאוש לתקווה, בין ספק לאמונה ובין רפיון לעוצמה. המטוטלת נעה לעיתים בעדינות ולעיתים בחוזקה ואנו לא מוצאים מנוח לנפשנו. והשיר מסתיים במילים: "ועדיין לא מוצאת את הדבק הרצוי לאיחוי השברים". עוצמתי. חזק ונוקב. מתאים גם לרמה האישית וגם לרמה הלאומית. מתאים למצבי חיים רבים, אבל עכשיו יותר מתמיד נוגע בחוויה של כולנו.
על איזה דבק מדברת המשוררת? האם על הדבק שיתקן את מצבנו השביר? האם על הדבק שאמור לאחד בינינו ולשקם את מה ששברנו אולי במו ידינו, עם השסעים שנתגלעו בתוכנו? נראה כי כל התשובות נכונות. הזעקה כאן משקפת תסכול בין החלקים שבתוכנו, הכוללים פירוד ומחלוקות, שאנחנו פס הייצור שלהם ורק בידינו לאחות ולהדביק אותם.
אבל אני רוצה להאמין, כמו עולמה הפנימי של הכותבת, המאמינה בטוב ושוחרת טוב, שיש כאן למרות האמירה המביעה לכאורה חוסר אונים, באותה מידה יש כאן תקווה, כי בידינו הדבר, בכל אחד ואחת מאיתנו לשנות את גורלנו ולאתחל כאן משהו חדש ומבטיח...

תמי כהן

העליתי על הכתב חלק מהרהוריי בעקבות השירים: השתקפות, צעדי אימי, במבוכי שדה ושדות ילדותי. כמה מרגש היה לחוש את הריחות, המראות והתיאורים של הליכה בשדה. העבודה בשדה, הקשר בין אם לבת והשתקפות הדוברת באמצעות שיר הטבול בלשון ציורית, בה ניתן לדמיין את תמונת מדורת השמש הבוערת בענן. את הלבה הסמיכה הנשפכת אל החורש וצבעי האדום שחור וצהב. כמי שגדלה וחיה במושב עלה בדמיוני מראה הבת בשיר "צעדי אימי" ההולכת פיזית אחרי אימהּ, עוקבת אחר צעדיה אך בעיקר עוקבת אחר הערכים ואמות המוסר על פיהם פועלת האם. הרצון העז של הבת להיכנס לנעלי האם ולהיות כמותה במובן הרוחני מעיד על הטבעת החותם של האם בנפש הילדה...
מצאתי עצמי מהלכת בתוך שירייך, מהלכת איתך בשדות, רואה את דמות אימך ובשיר "השתקפות" רואה את דמותך במי הלגונה תוהה למהותנו ותפקידינו בחיים.
אאחל לך הצלחה ולקוראים הנאה רבה משירייך הנפלאים.


תמר דוד כריספי

ספר השירה הרמוניה בטבע של המשוררת אסתר קאפח הוא שיר הלל לטבע. חגיגת טבע בשיא יופיה. משתקפת בו אהבת המשוררת לחי, לצומח ולדומם. תיאוריה משמחים, מפרטים, מאנישים את יצורי הטבע ברואי השם. היא בקיאה ושולטת בבעלי חיים הכוללת יצורים זעירים. לרוב תיאורי הטבע שלה מתחברים עם תחושותיה ורגשותיה עולים איתם בקנה אחד ותורמים להבנת עולמה הרוחני. הקריאה מהנה ומרגשת. הספר משקף אמונה תמימה ושלמה בבורא עולם ובבריאה. בקובץ הראשון "אביב שיכור" יש מִקבץ של תשעה שירי קורונה, מאוד התרגשתי לקרוא שירים אלה.

ד"ר בת ציון ימיני

יישר כוח על מגוון יצירותייך, אסתר, בספר "הרמוניה בטבע". ספר שירה חדש תמיד מרגש ומסקרן. בספר החדש קוראים בשירת נופים המקרבים התבוננות בחיים עצמם והמורכבות בה. הספר מתיחס לאביב. מוטיב האביב מופיע כאן באין ספור שירים. מספר משוררים כתבו על האביב כמו רחל המשוררת, נתן זך ואף את נתת לזה מקום נכבד בספר השירים שלך. לדוגמא השירים "בחיק אביב" ו "חופת אביב", שני השירים מבליטים יש ואין. הספר מביא נופים, צבעים, קצב, ניגוד ושאלות, אם יש הרמוניה בטבע, איפה אין? ומה זה אומר עלינו בני האדם?

המשורר שוקי גוטמן חבר וועד אגודת הסופרים העברים.

כבר משם הספר "הרמוניה בטבע" אפשר להבין שהשירים בספר הם מסע מופלא שנועד למצוא שילוב מושלם לקיום האישי שלנו. בתוך משלב אנושי של שילוב רעשים הדוברת מבקשת למצוא איזון הרמוני בין מגוון הקולות והצלילים, מצלילי סירנה ועד קולה של הציפור המתענגת בציוצים. בתוך כך המשוררת מעיזה ללכת בתוואי חדש המאפשר לה למגר עצב. מטבע הדברים המשוררת מבקשת שקט וסדר ביקום ואולי במערה החבויה היא תמצא את השילוב המושלם שיצור בעבורה הרמוניה מושלמת לקונצרט החיים והאהבה לטבע.

המשורר יאיר בן חיים, המו"ל של חדרים - בית הוצאה לאור.

הספר אפוף באהבה לבני משפחתה ולארצה, שזורים בו ידע רב. אסתר מחוברת לאדמה, לעונות השנה וחוגגת את הטבע. בשיריה טמונים זרעי ידע ובקיאות מעולם הצומח. היא מחוברת למקורות, למסורות עתיקות וצבעים חבויים שאם נתעמק בהם נגלה את רובדיהם ואת עומקם.

המשוררת דבי סער חברת וועד אגודת הסופרים העברים.

הספר "ילדת ביכורים" הוקלט ונמצא בספרייה לעיוורים

לאסתר קאפח שלום רב,
קראתי את ספרך 'ילדת ביכורים' בעניין רב. עוד אבן טובה נוספה לתמונת הפסיפס המגוונת המרכיבה את פניה הרבות של החברה הישראלית על כל אגפיה. ספרך מצטרף לספרים הרבים והחשובים המתעדים את מקומות ההולדת שבהם חיו קהילות יהודיות ומהם הגיעו לישראל. כל קהילה ואורח חייה המיוחד, מנהגיה, מאכליה וההווי שבה. עם עלייתם כחברה וכבודדים, במיפגש בין ישן לחדש ובין שם לכאן, נוצר מיזוג חדש של הישראליות, המורכבת מכולם. חשוב לשמור על המורשת ולהנחילה לדורות הבאים, וחשוב גם לשלב אותה עם המציאות במדינת ישראל. אלה כוחה ויתרונה של החברה הישראלית. חשוב לשמור על האיזון בין כל המגמות הללו. היטבת לתאר את דמויות הנשים החזקות, הפעילות, האמיצות, שהן הבסיס לקיומה של המשפחה ושל הקהילה כולה, ובמיוחד דמותה המרשימה והעצמאית של המספרת, שהספר עוקב אחריה לאורך כל שנותיה. על אף הביקורת, ותיאורי הקשיים הרבים, הספר כתוב בנימה אופטימית, מתוך הכרת תודה למדינה. תיאורי המאכלים הרבים, הטעימים ובעלי הניחוח המגרה, מעוררים את התיאבון אגב הקריאה!
בברכה, בתודה, בהצלחה ומועדים לשמחה

פרופ' נורית גוברין

הספר של אסתר קאפח "ילדת ביכורים" מעניק מפגש ספרותי מרתק ומעשיר, מאפשר היכרות מעשירה ומעניינת עם מחוז עלום בתימן, עם אורחות חיים ועם מאפייני תרבות של יהדות ארץ זו. הכתיבה ושפת הספר מכניסה את הקורא לתוך המסע של גיבורת הסיפור ומזמינה אותו להרגיש חלק ממנו. ספר שהוא תרומה גדולה לפסיפס הספרותי הישראלי - תרבותי.
יישר כוח

ד"ר דבורה חדד

ספרה של אסתר קאפח "ילדת ביכורים" הינו סיפור רווי חיים המגולל בגילוי לב וברגישות את סיפורה של משפחה מכפר בתימן ועלייתה לארץ ישראל, ומזמין את הקורא להיכרות עם תרבות יהדות תימן ולמסע חיים מרתק. עבודת התחקיר המעמיקה נותנת אותותיה במידע הרב שנשזר בתוך העלילה. התיאורים המדקדקים והציוריים לוקחים את הקורא אל המקום ואל האווירה. נתחי החיים הנוסטלגיים מתוארים בהרחבה ובמתק הזיכרון. האמונה, האופטימיות והאהבה מלווים את הסיפור, שהינו שיר הלל לאהבת החיים ולאהבת האדם.

הסופרת שרה אהרוני

ד"ר אסתר קאפח היקרה,

קראתי את ספרך "ילדת ביכורים" מאד נהניתי, התוכן זורם, השפה קולחת, התיאורים כל כך אותנטיים שהקורא רואה בעיני רוחו את הנופים, הדמויות והאווירה ומתחבר אליהם. השזירה בספר עם אירועים היסטוריים של יהדות תימן שזורים באופן קוהרנטי עם סיפור המשפחה של מרים.
ישר כוח גדול,

ד"ר רחל ידיד

ציפור הנפש של אסתר

יפה לה לכתיבה להציג את החיים כאוקסימורון כמו שכותבת אסתר קאפח. הדבר הוא גם היפוכו. הציפור של אסתר, ציפור הנפש היא אוניברסאלית. היא הכמיהה שיש בכולנו לשיר את שירתנו, להשמיע את קולנו, לבטא את חוויות החיים העמוקות, שאינן תחומות בקודים תרבותיים, הרגלים ונימוסים. לנפש שנולדת עם כל כך הרבה תמיהה. יש בעיה היא עפה בין קירות לפעמים בלי דלתות בלי חלונות. כל שנותר לה הוא הדמיון, יש לה מה שנקרא כנפי רוח. אז מה נותר לה חוץ מלשיר, כל שנותר לה הוא לשיר לעצמה. לשחרר את הציפור מכלאה. הוא לשחרר את השיר. לפעמים לכתוב זו הדרך היחידה שבה אפשר להשתחרר. לכתוב כדי לעוף, איך שניתן ולאן שניתן. כי הכתיבה נותנת לנו הזדמנות שהחיים לא נותנים לנו. אני חושבת שהציפור של אסתר בשיר "פשושית בהיכל" מפליאה לתאר זאת. אסיים באיחולים שמילותיה ימשיכו לרדוף דרור.

שלומית מירון

הגורל, הטבע והדומם בשירי אסתר קאפח

אסתר משלבת בשיריה מגוון רב של נושאים וחושפת בפנינו, את הטבע , הדומם, הנוף והגורל באופנים שונים המביעים פילוסופיות חיים, קווי מחשבה והגיגים לעיתים תוך התמזגות עם הטבע.
בכישרון רב אסתר מלבישה גם מערטלת את המילה. תחת ידיה המילה עוברת גלגול, צובעת את פניה, מחליפה את ישותה ובכול פעם מתגנבת אל בין השורות ומקבלת משמעות חדשה. "צרתי מטאטא/ סירה/ לנקות כליה/ וריאה" (זכוכית מגדלת, סירה, עמ' 7 )

גאולה חמילבסקי דהרי

מצא חן בעיני מאד. ארץ ישראל על הטבע והנוף שלה נוכחת כמעט בכל שיר. אהבתי את שירי ה"סירה", הסירה הקוצנית, המיצגים ניגודים: הדוקר והפוצע מצד אחד והמגן ונותן מחסה מן הצד השני. סמל לחיים בכלל ובארץ ישראל בפרט. אני זוכרת את הסירה מימי נעורי, בשעה שלימדו אותנו לשים ברזנט עליה ולראות בה מזרון רך, בטיולים עם השינה בשטח בשנות החמישים של המאה הקודמת. בשירי הנופים והטבע יש שילוב של תנ"ך, היסטוריה, מסורת, ואקטואליה. שילוב מבורך וחשוב. העטיפה יפה ומושכת.

אני מאחלת לך עוד שנים רבות וטובות של יצירה. בברכה חמה, בהצלחה ובבריאות טובה

פרופ' נורית גוברין

ברכות על ספרך עתיר המכמנים. עולה משירתך דמות אישה שאופייה משתרע בין מסורת אבות ואימהות לבין מודרנה משחררת. שירתך תורמת לעיצוב זהותן של נשים. הסיפורים מציגים, כמו שירייך, צבע ותעתוע.

פרופ' טובה גמליאל

כסלו תשע"ט, נובמבר 2018

שירתה ומכלול יצירתה של המשוררת והחוקרת ד"ר אסתר קאפח, כפי שבאה לידי ביטוי בספרה, "צור משכני", מתכתבת באופן צלול ומזוכך עם השירה האמונית לאורך הדורות. ככוח שירי, שירי הספר הם התכתבות עם האמונה כנפח מהותי בכתיבה. זוהי כתיבה של "יש מאין". שירים על לחם חוק, המגלה מספר דברים ועל המשמעות הנסתרת שיש לעורלת התינוק, קסמם הצרוף והמיוחד של דברים בטבע גלויים לעיני המשוררת ובאים לידי ביטוי ביצירתה. אנו נחשפים לכאב אובדן תינוקות לפני לידתם, בשיר "תאומים במזל", שסיומו אופטימי, כאשר ברקע קיימת אמונה דרך שורשיות, כאב, וסופה הפריה המביאה לסגירתו של מעגל בלידת תאומים.
שירתה של אסתר קאפח נוגעת בכל צירי היצירה השירית האמונית היהודית לאורך הדורות ובכך קולה הייחודי וגדולתה המעניינת מאוד.

ראובן שבת
משורר ובעליו של פורטל התרבות והספרות בכיוון הרוח.

אב תשע"ח, יולי 2018

אני עוקב בעניין אחר פעילותה המגוונת של ד"ר אסתר קאפח בשדה החברה ובמעגלי הספרות. היא יודעת להירתם למשימות ציבוריות חברתיות ולתת להן ביטוי ספרותי, שייטיב לתת כבוד לאותם אתגרים מכוננים. בד בבד יודעת אסתר לתת ביטוי לעולם הספרות במבט אישי נוקב ומרתק: מעקב אחר שירים ויצירות ספרות, מבט מעמיק, שחושף לפנינו זווית יהודית ובו זמנית גם תובנות נשיות חדות מבט, רגישות ומרגשות. ניתוחיה של אסתר יורדים עד תהומות האני. המציאות נחשפת דרך משקפת אמונית ולעתים האור מפוכח וכואב. ההתבוננות מורכבת ונמצא בניתוחיה ראייה דו ערכית של המזרח והמערב כאחד. ספריה ופרקי התבוננותה הספרותית הם פן חשוב בהכרת פני הספרות העברית, בתהליך חיפוש הזהות של כולנו. הדברים והמסות, שכותבת אסתר מוסיפים אור חדש לאותו מסע של עיצוב הזהות והמסע הזה אכן שובה לב, מסע של אמת השזור בהומור וכאב.

הרצל חקק
משורר, לשעבר יושב ראש אגודת הסופרים העברים.

דינה: הכתיבה שלך זורמת. את כותבת ברור ומאוד מרגש.

יונה: מאוד יפה. הרבנית עשתה הרבה, היא היתה מאוד פעילה.

מינה: ידעתי שהרבנית בעלת חסד אבל לא ידעתי עד כמה. הכל מצא חן בעיני, התמונות של התלבושות והתכשיטים, היה לסבתא שלי אבל לא נשאר מזה כלום.

נעמי: מאוד מרגש. אני ממש שומעת את הרבנית מספרת את הסיפורים...

ציפי: את כותבת יפה. הובלת אותי יפה עד לסוף.

שרי: כל כך מרגש, נתתי לסבא שלי לקרוא.

רוני: הספר הזה מוביל אותי לעולם התנ"ך.

ביקורות ספרים

הספר מהווה בבואה מהימנה ומלבבת של דמותה המבורכת של הרבנית ברכה קאפח, תיעוד מעשיה של אשה מופלאה שלא הסתפקה במהותה כרעייתו של אחד מחשובי חכמי ישראל בדורנו, הלא הוא הרב יוסף קאפח, אלא פעלה כאישיות בפני עצמה לרווחת הנזקקים בני דורה. והנה לא רק פעליה של הרבנית קאפח זכו בספר זה לתיעוד שובה לב על ידי כלתה המקורבת אליה, אלא גם דמותה האנושית וחוויותיה במהלך חייה הארוכים.

יוסף טובי
תימא, כרך טז (תש"ף), עמ' 333.

29/3/2012

לד"ר אסתר קאפח היקרה
בתום העיון הראשון בספר "מתימן לישראל" מבקש אני להביע מלוא ההערכה לעבודתך בהוצאת הספר, הן לדברים שכתבת והן לעריכתו. מבחר כזה של נושאים וכותבים מהווה תוספת רבת ערך לאוצר מורשת יהודי תימן ומהווה חגיגה למוקיריה.
וראויה את לכל תודה וברכה. שמחתי להכיר דרך ספרך את דמותו של אביך, שלא זכיתי להכירו בחייו. וישאו ברכה גם האגודה לטיפוח ועמותת אעלה בתמר על ההוצאה.

כל הכבוד
בברכת חג שמח
טוביה סולמי